סיכום מפגשירה ומעשה באדם שנפל לשיגעון..

בתמונה : מנגל ביער ישעי, החזות נאכלו, הפחמים אוכלו, הנירוסטה עדיין, החלודה מכרסמת בה)

לפני כמה ימים, קיימתי מפגשירה בזום יחד עם המוסיקאי אלי דן האירוע התקיים במסגרת מארחת של גלריה המקלט, להפתעתי השתתפו כ40 משתתפים לסירוגין. חלקם מקבוצת אוהבי שירה וכתיבה בוגרי ישיבות מוכשרים במיוחד.

החשיפה של היצירות הכתובות האלו, לא היתה דבר קל עבורי, ושמחתי לקבל המון תגובות, בהם אנשים שיתפו אותי כמה שהשירים והסיפורים מאחוריהם, נגעו לעומק לבם.מהו המגנט המופלא הזה שמצמיד טקסט – ולו לדקות מספר- ובו חוויות אישיות של האחד, אל דלת המקרר של מישהו אחר ?

רבי נחמן מספר, על אדם שנפל לשיגעון, והתיישב בעירום תחת שולחן האוכל, קרקר כתרנגול הודו, וחיפש פירורים שנפלו מן השולחן. רופאים רבים ניסו לרפא את מכתו ללא הצלחה. עד שהגיע ידיד והצטרף אליו תחת השולחן קרקר, ניפנף ואכל עמו כתרנגול בין שווים. במסגרת החברותא המשונה, צעד אחרי צעד, הוא הרים אותו מתחת לשולחן , ולימד אותו שגם תרנגול שכמוהם יכול לקשור שרוכים, ולאכול שניצל טוב עם סכין ומזלג.

שגעונו של אותו אדם היה הבנת עובדות החיים במלוא חריפותן, שאין זה משנה כמה מעשיות, הלכות, והליכות נספר לעצמינו' הקיום האנושי הוא בין רגלי הכיסאות , בצרכים הבסיסיים שלנו כגוף חי, על הציר הזה, אין הרבה הבדל בין יצור אורגני כזה למשנהו. אותו יצור אנושי , מבקש לקרקר, כי כך טבעו, ולאכול מעט פירורים של אהבה ופשר הנופלים מן השולחן ואת כל זה הוא יעשה כמו עוד רבים לפניו ואחריו , עד שיגיע שעתו אצל השוחט.

במרחב שמתחת לשולחן הדקורטיבי, יש חזרה לאמת החיים, מה יש לנו שם, קצת עצב ושמחה, בדידות וחברות, רצון לתשומת לב וחיבוק חם. שמה, אנחנו פיזיים לגמרי, שווים לגמרי, ובאופן הפוך אולי, גם קיימים יותר. ודי בכך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ליצור אתר אינטרנט אישי בעזרת WordPress.com
להתחיל
%d בלוגרים אהבו את זה: